לאחרונה אני מופתע מריבוי מקרים של שימוש במענקי אי העדרות כמכשיר לצמצום חיסורים.
חברות לא מעטות מתמודדות עם התופעה של ריבוי העדרויות המוגדרות "כימי מחלה". העדרות היא מכה קשה לארגון עסקי - פגיעה בתפוקה ובפריון, פגיעה ברמת השרות ללקוחות, ופגיעה במוראל.
לצערי, מתקיים כנראה שיתוף פעולה שבשתיקה בין ציבור העובדים וציבור הרופאים, שמעניקים אישורי מחלה, לכל דורש.
מענק אי העדרות הוא כלי בדר"כ פשוט, שמקנה מענק כספי (בדר"כ כמה מאות שקלים לחודש) לעובדים שלא נעדרו במהלך החודש, לכאורה רעיון מנצח , רק שמקלפים קצת את השכבות ויורדים לעומק, נתקלים בכמה דילמות ניהוליות לא פשוטות.
אפשר לחלק את הסיבות להעדרות בלתי מתוכננת (לא כולל חופשה, חגים, אבל...) לשלוש קטגוריות:
בואו ננתח את המשמעות של מענק אי העדרות בהקשר לשלושת המצבים שתארתי למעלה:
השימוש בכלי מענקי אי ההעדרות פוגע ואינו משפר את המוטיבציה (מקרה 1,3), איננו אפקטיבי (מקרה 1,2) ועולה הרבה כסף (תשלום מיותר ל 90% מהעובדים שבכל מקרה אינם נעדרים).
זה נכון שבחלק מהמקרים נרשמת ירידה מסוימת בהיעדרות כתוצאה מהמענק, אבל בבחינה כוללת של כל המרכיבים (השפעה על המוטיבציה והמחוברות הכוללת, עלויות עודפות) נדמה שהכף מכריעה באופן ברור - לא נכון, ולא כדאי !!!
אנחנו ממליצים לארגונים לבצע מעקב על ניצול ימי מחלה ברמת עובד,
מכסת ימי המחלה לעובד על החוק היא 18 ימים, לאחר בדיקה מקיפה שערכנו בנושא, ממוצע ימי המחלה לעובד בארגונים גדולים עומד על 6 ימים בשנה.
כאשר מתפתחת תופעה של שימוש יתר ברמת עובד/מחלקה – להכנס לעובי הקורה, להבין מה מקור התופעה ולטפל בשורשיה מול העובד, המנהל ולפעמים – גם מול הרופא.
ו.... שתהיה רפואה שלמה לכולם.....